לכבוד התאריך האהוב עלי בשנה - תאריך יום ההולדת שלי החל בי"א אלול,
בחרתי להקדיש לעצמי את שירה היפהפה של חלי ראובן
שקראתי השבוע לראשונה והוא נגע לי ממש בקיום:
כתבו את זה לפניי / חלי ראובן
כל מה שכתבתי
וכל מה שאכתוב
מישהו כבר כתב לפניי
ומישהו גם כתב לפני לפניו
ולפני לפני לפניו
מישהו כבר כתב לפניי הכל
אין רעיון שאחשוב אותו
שלא הועלה על נייר
אין נושא שמעסיק אותי
שלא נזרק בו דיו
ובכל זאת
אמר לי אלוהים
כתבי גם את
את המבט
שבו רואה
הנשמה שלך
את עולמי
אף אחד לא כתב
לפנייך.
* * * *
כחודש אחרי שהבלוג עלה לאוויר (עוד
אירוע משנה חיים, יש לפני ויש אחרי. ממש סוג של לידה מקצועית של רעיון....) פתאום
תפס אותי פיק ברכיים והמחשבות שרצו לי בראש זה "מה
נראה לך שאת עושה?!...משתפת את כל באי עולם בהגיגים שעולים לך בראש..." הרגשתי
שחוויות הלידה שעברתי ותפיסת העולם שגיבשתי ואני חיה לפיה הן כה חד ממדיות וצרות
מבט שמה בכלל אני משתפת אותן כסגנון חיים...
הייתי זקוקה לארגון של הראש מחדש, התחברות לנביעה
הפנימית שלי ומעט שקט.
לא באופן יזום, לקחתי הפסקה של שבוע מכל הדבר הזה,
הסיבה העיקרית היתה
אילוצים משפחתיים של נופש ולינה בשטח שלא הותירה לי פנאי וסוללה כדי להישאר מחוברת
לרשתות החברתיות,
והסיבה השנייה היא
שהמשכתי להתבשל עם עצמי על כל נושא הבלוג.
פתאום לפתע,
משהו שהוא הכי אישי שלי - מחשבות, אמונות, סגנון
חיים...נהפכו לישות עצמאית שהיא חלק ממני וגם לא, ממש כמו ילד שמתבשל בתוכי ואז
נובע החוצה ומקבל צורה וחיים משל עצמו.
זה מדהים ומרגש ומאד סמלי לתהליך הפיזי שאני עוברת עכשיו עם ההיריון הרביעי.
אמנם אני אוהבת דברים סמליים,
אבל יש בזה גם משהו מבהיל, זה מתגלגל ורץ בצורה
שכאילו כבר אין לי שליטה עליה וכמעט כל מפגש חברתי עם נשים נושא הבלוג עולה ואני
מקבלת פידבקים ושיתוף במחשבות של העומדת מולי.
אני אוהבת את זה באותה מידה שזה מפחיד אותי...
אבל כמו כל דבר שמבושל טוב וממשיך להתדייק עם עצמו
ולהתפתח,
ממש כמו יצור חי,
השלמתי והכרתי במקום שלי,
חלחלה בי ההבנה שעם כל השאיפה לאינסופיות, בסופו
של דבר אני חיה חיים מאד חלקיים, והתוצרים שאני מעלה וכותבת גם הם מציגים חלק אחד
באמת הכוללת הגדולה ממני, ויש אנשים שיחלקו עלי, ואפשר לעשות את זה ברמה גבוהה
בהרבה, ותפיסת העולם שאני חיה לפיה היא מאד חד ממדית וכוללת את האמיתות והאמונות
שלי וזה לא מתאים לכל אישה.
וזה בסדר.
ונחתי על מקומי בשלווה.
התחזקתי בידיעה שיש לי מה להשמיע, ויש נשים שרוצות
לשמוע, ולמרות שקדמו לי נשים רבות שמקיימות אורח חיים טבעי ובריא, ה' המחייה אותי
בכל יום ויום מאמין בי ובשליחות שלי ואני עומדת כאן לסכם עוד שנה של צמיחה
והתפתחות אישית וכללית ויהיה זה הפסד לעולם לנצור את המקלדת שלי מלכתוב את הקול
שלי הייחודי בעולם.
חזרתי למטרה שלי, לאפשר
לכל אישה שתחום הלידה הטבעית מדבר אליה, ושהתכנים שאני מעלה מעוררים אותה לחשיבה
ונותנים לה השראה בחיי היומיום - לעקוב ולהיות חלק מקהילת הבלוג שלי.
למרות שהוא חלקי ומצומצם...
ואז נחה דעתי וישבתי לסכם לעצמי את המחשבות
והתובנות שנולדו בי בשבוע הזה...
גם כי הכתיבה היא הכלי שלי לסדר את הראש ולארגן
את המחשבות
וגם כדי שתדעו אתן שזו נקודת המוצא שלי ויהיה
בנינו תיאום ציפיות.
אז לסיום - מזל טוב לי! 😊
מאחלת לעצמי שנה של התחדשות והתפתחות ושאזכה
להיות חלק משמעותי מתהליך הגאולה המופלא, בעזרת השם נעשה ונצליח!
חוזרת להרהוריי וכאן כדי להעלות את עצמי על הכתב,
שרה תהילה