מכתב לאמא מהעובר

 

אימוש,

אני יודע שתופתעי לגלות שאני פה.

את מייחסת את החולשה והעייפות למעבר דירה, אולי למילואים של אבא,

ודאי לא אלי.

 

אני רוצה שתדעי שזה אני.

אני מנסה למשוך את תשומת ליבך ככל יכולתי

אבל בינתיים ללא הצלחה.

 

כבר כמה שבועות שאני פה.

כל כך משתוקק לרגע הזה שתדעי.

מחכה לליטוף שלך

מחכה שתלחשי לי מילים אוהבות,

ראיתי שכך נהגת עם אחיי הגדולים,

אז אני מלא ציפיות.

 

אני זקוק לאהבה שלך אימוש,

אני זקוק לדיבורים שלך, לקול העוטף והרך.

אני רוצה לגדול,

יש בי מלא כוחות חיים ואני רוצה לממש אותם

ובמילים שלך יש כוח לגדל אותי,

לעזור לי להתהוות למי שאני אהיה.

ואני כל כך מחכה להיות!!

אני ניזון בכל מה שאני יכול ואני מחכה כבר להיפגש איתך.

בטח יש לך חיבוק נעים ומערסל.

 

נוצרתי מאהבה גדולה

ויש בי נשמה גבוהה מעולמות עליונים,

העולם כל כך זקוק לי!

ובדיוק אותך בחרתי כקרקע לגדל את הפרח שאני.

 כי אותך מצאתי הכי מתאימה.

 

שגרת החיים שלך עמוסה,

ואני בינתיים מתקיים בלעדייך,

זאת אומרת, מבלי תודעתך אלי.

מזון פיזי יש לי ברחמך החמים והנפלא ורק אני מחכה שתגלי ותתרגשי ממני.

 

הנה!! הרגע הזה מתקרב!

שמעתי אותך אומרת לאבא שאת צריכה לבדוק ואולי בכלל כל העייפות הזו קשורה בהיריון!!

כן אמא!! כן!! את צודקת כמו תמיד!!

זה אני פה! זה אני.

ממתין לך בציפייה.

 

 

חשבתי שתופתעי,

וכנראה שהופתעת,

המקלון אצלך ביד ואת בוכה,

אבל בכלל לא נראה שאת שמחה.

 

אימוש, את לא שמחה בי?

זה לא מרגש לגלות כזו הפתעה?

ראיתי שאצל אחיי שמחת נורא.

למה אצלי זה אחרת?

 

 

הנה הגיע ליטוף ממך. את מלטפת אותי, אני מרגיש!

אבל היד שלך כבדה כבדה,

לא קלילה.

אני מכביד עליך אימוש?

 

את מדברת איתי,

והקול שלך מוכר לי!!

את אומרת לי שאת אוהבת אותי

אבל הקול שלך בכלל לא רך.

הוא מאולץ

 

את לא נרדמת בלילות, את קוראת המון.

תמיד היית תולעת ספרים,

אבל עכשיו הכל נסוב סביבי.

פורומים על היריון ולידה!

הי! בלידה נפגש.

אני שמח 😊

 

אבל...

תוך כדי שיטוט ברשת הגעת גם לפורום על הפלות...

 

דיון טעון שקראת את כולו,

אמא?!

אימוש?!

 

למה את ממשיכה לקרוא את התיאורים הנוראים האלה?

הרי לא ייתכן שתעשי כזה דבר,

שנינו יודעים את זה.

אני מכיר אותך.

 

עד כדי כך קשה לך אמא?

שאת מוכנה להרוג אותי?

לא!! לא!!! בבקשה לא.

 אל תעשי את זה.

אמא. אל! אני שלך!

אני רוצה אותך!!

את האמא שלי!

אני רוצה להמשיך לגדול.

 

את משתפת אותי,

כאילו את חושבת בקול.

ואני מאזין עוד יותר מפעם,

אני רוצה לדעת מה קורה איתי.

את מבקשת ממני סליחה,

ומרגישה רע שככה אני גדל בתוכך בלי שאת מתחברת אלי.

את בוכה כי זה מצער אותך נורא לדמיין עובר גדל ללא אהבת אם.

זה באמת עצוב לי,

אבל אל תבכי אימוש,

יותר עצוב לי לחוש אותך עצובה.

 

שאת עצובה אין בי כוחות נפש להמשיך.

תנסי לשמוח אמא.

 

ואת באמת מנסה,

לשמח את עצמך,

ולהתמקד במה שמשמח אותך ועושה לך טוב,

אפילו עזבת את העבודה למעני,

ואבא יותר איתנו בבית.

מוריד ממך משימות שגוזלות לך אנרגיות נפשיות שאין לך יותר מדי כעת.

ואת מנסה לשמוח בי.

 

מאז הפורום ההוא הנורא הבנת שאין לך באמת התלבטות,

זה היה לך לפתע ברור,

שמתהווה בך יצור קטן שזקוק לך.

אמרת לעצמך שכדי לגדל אותי לילד בריא ושמח את צריכה לשמוח בו;

לשמוח בי.

אז את משמחת את עצמך,

ואת ממש מצליחה אימוש!!

את מצליחה! את אלופה!!

אני יודע.

אני מכיר אותך.

 

ואת מדברת אלי עוד ועוד,

ומשתפת אותי כמה שאת מנסה,

וכמה שקשה לך.

אני מרגיש את כל זה.

אני חווה אותך בצורה הכי עמוקה.

ממש מבפנים,

והקול שלך שמופנה אלי בדיבור רך ומעודד אותי ומבקש את סליחתי, נוטע בי ביטחון,

אני יודע שתצליחי.

 

וואי כמה את בוכה אימוש,

כל לילה יושבת בספה ולא נרדמת,

הבחילות קשות לך.

אמרת לאבא שקשה להרגיש ככה חולשה וכל התסמינים כשאין רצון וכוחות נפש להתמודד עם זה.

זה נשמע מורכב...

 

 אבל הנה אנחנו מתקרבים כבר לסיום השליש,

אני יודע שעוד מעט התחושות הגופניות יחלפו ונישאר רק אני ואת.

ואת כבר השלמת עם עובדת היותי ואת אפילו שמחה,

ומדמיינת איך זה עם ארבע,

ובוראת חלומות

ומודה לאלוהים שהוא המחליט

כי הוא יודע יותר טוב ממך מה נכון.

כי הוא קוצב חיים לכל נפש.

ואבא מעודד אותך,

אבא הזה.

צדיק שלנו.

 

 

אמא, אמא,

אני רוצה להגיד לך משהו,

אמא,

אני יודע שאת כבר באמת מחכה לי.

אפילו סיפרת לאחים שלי עלי ונתת להם ללטף את ביטנך העגולה.

והם, בעיניים נוצצות,

שאלו מלא שאלות ונתנו לי נשיקות

והיה לי חם ונעים.

 

 

 

ואז זה נגמר.

 

התיקון שלי כאן היה קצר משדמיינתי,

יש לי באמת נשמה גבוהה,

אבל זה נגמר מהר מדי,

אפילו לא הספקנו להיפגש.

 

אמא,

איך מעבירים אליך את ההודעה הזו?

עכשיו אני כבר שם גבוה,

רואה אותך בראייה שרואים רק מלמעלה.

איזה גיבורה את אמא שלי.

איזה כוחות נפש יש לך.

 

התחושות הפיזיות הקשות חלפו,

אבל את מייחסת את זה לעובדה שסיימת עם השליש הראשון.

את לא מדמיינת שאני כבר פשוט לא שם.

 

אני יודע שהיית מאד סקרנית לגלות את המין שלי.

רצית בן,

לקרוא לו על שם סבא.

עכשיו אני וסבא כאן למעלה.

מתבוננים בך בהתפעלות.

ואוהבים אותך באהבת עולם.

 

אבל משום מה התמהמהת עם בדיקת האולטרסאונד,

ושבוע 14 כבר חלף.

וחופש גדול ואני רואה אותך עסוקה אימוש,

נופשים משפחתיים וקיץ ובריכה.

 

 

משהו עמוק בלב דוחה את האולטרסאונד הזה,

לאחרי החופש הגדול,

לאחרי הנופשים המשפחתיים,

משהו בך מרגיש.

כבר תחילת חמישי.

אמנם לא מדדת את עצמך אבל את אומרת לאבא שאת מרגישה שהבטן לא גדלה,

כבר שבוע 20 ועדיין לא התחלת להרגיש תנועות.

 

והנה הסתיים לו הקיץ וסופסוף קבעת תור.

ולקחת איתכם את אחיי ונסעתם,

שאלת אותם אם הם רוצים לראות את התינוק שבבטן של אמא.

כן

הם רוצים.

 

כל כך הרגשת אימוש,

ישר שאלת את הטכנאית אם יש דופק.

והיא בלי לענות החזירה לך בשאלה:

היה לך דימום?

 

הבנת.

הבנת מיד.

ובענייניות ענית שלא, לא היה.

והלב שלך דפק

בום בום בום.

כמה הייתי רוצה להרגיש את הלב הזה מבפנים,

כמה הייתי רוצה לפעום שם עכשיו בתוכך.

רק כדי שתשמחי,

שתמשיכי לשמוח ממני.

 

אבל את בוכה,

ומחבקת את אחי ומספרת לו במילים פשוטות שהתבלבלת.

חשבת שיש לאמא תינוק בבטן, אבל בעצם אין.

והם מקבלים את זה.

ואת מסתכלת בעיניים דומעות על אבא שתמיד נשאר יציב ומסמן לך שהכל בסדר.

ואת בוכה את צער הפרידה ממני,

את צער התהליך שעברת.

ואת לא מבינה מה קרה פה,

 

הרי...

עד שהצלחת לשמוח בי.

 

אבל אמא,

אמא שלי,

אם רק הייתי יכול ללחוש על אזנך,

עכשיו אני רואה מסוף העולם ועד סופו

ויודע שעברנו את התהליך הזה יחד כדי שכל אחד יתקן פה משהו,

התיקון שלך היה שתשמחי בי.

 

 

וברגע שהצלחת זה נגמר.

 

עשית כזו עבודה נפשית.

זהו,

גם אני סיימתי

לא הייתי צריך לרדת לעולם.

התיקון שלי הסתיים מהר.

וזה בזכותך,

בזכותך זה קרה.

ובזכות העבודה הנפשית שלך זה קרה כל כך מהר.

אני יודע שהנשמות שלנו קשורות זו בזו.

זכינו לתקן משהו ביחד,

כל אחד במסלול התיקון שלו.

 

ואני פה,

פה למעלה,

מחכה לך,

שיגיע זמנך וגם את תסיימי את התיקון שלך במלואו,

אנחנו נפגש.

 

בינתיים רק אבקש שתתעודדי.

בחמשת החודשים האלה עברת מסע נפשי אינטנסיבי מאד.

תנוחי אימוש,

אני אוהב אותך,

ושלך לנצח.