עד כמה
זה חשוב לכם?
שבין
האחים תהיה אהבה, תהיה רגישות ואכפתיות שלשני גם יהיה טוב.
איך
יוצרים כזה דבר?
אני
חושבת שלכל ההורים זה חשוב ביותר, אבל אולי יש תהיות - זה דבר שנוצר מעצמו? אם כן,
מתי? באיזה גיל? יש לנו ההורים חלק ביצירת הקשר בניהם? אם כן, מה החלק שלנו בדיוק?
מן
הסתם יש תשובות רבות ומגוונות,
בשורות
הבאות אפרוש את תפיסת העולם שלי לנושא שנוצרה מתוך התבוננות.
בעיניי
להורים יש אחריות בלעדית ליצור את ראשית הקשר בין האחים,.
זה לא
קורה ביום עיון אחד שנושיב את הילדים ונסביר להם כמה חשוב שיהיה בניהם קשר של אחים,
אלא מתבטא על הדרך, בדברים כ"כ קטנים, ומתחיל מתודעה והנכחה בדיבור ובמעשים של
חשיבות הקשר בעוד ועוד הזדמנויות שהחיים כמשפחה מזמנים,
כמו כל
רעיון גדול שבמציאות מסתעף להמון פרטים קטנים.
את
אחוות האחים בצורתה היפה ביותר למדתי מהמשפחה של אישי –
משפחת בן חמו היקרה.
משהו שנרקם
בין האחים והוא יצירה בפני עצמה שכבר לא מתקיימת מתחזוק של ההורים.
אבל הם
אלה שיצרו את זה.
הבית
מקור לשאיבת כוח והתמודדות עם הבחוץ.
גם כיום
שלא גרים קרוב, הקשר הוא חזק.
ההתייעצויות
והשיתופים על בסיס שעתי וקבוצות הווטסאפ המשפחתיות שוקקות חיים.
זה
דורש תיחזוק, אבל זה חשוב ומשמעותי לכולם.
וזה
מתבטא בפרטי החיים, האחים יסעו לעזור אחד לשני מכל הארץ. זה ברור לכולם.
שצריך
הם יבואו לחנוכת בית, ישלחו סכום כסף לאח שזקוק, יתנו את האשראי לאח ששלו לא עובר
לפתע, יבואו לעזור באריזות הדירה ופריקתה, יארחו שבתות, ברכות יום הולדת בחרוזים ועוד
ועוד רגעי חיים יקרים...
אתן
דוגמא ספציפית שממחישה את זה יפה:
לפני
כחמש שנים, גרנו במעלה שומרון ועדיין לא היה לנו רכב פרטי. שישי אחד החלטנו לצאת
וממש היינו צריכים אוורור אחרי המון שבתות שסגרנו בישוב...אבל רכב לא היה, אליהו
שיתף בקבוצת האחים שאיזה באסה ולא נוכל לצאת להורים...
בלי
לחשוב יותר מדי, אחד האחים שגר במרחק של כשעה נסיעה מאיתנו, הגיע אלינו עם רכבו, לקח
אותנו בחיוך ענק עוד כשעה נסיעה עד להורים
בבית אל ואח"כ נסע חזרה לבית שלו עוד כשעה נסיעה!
וכנ"ל
במוצ"ש.
וזה
קרה בצורות נוספות עוד כמה פעמים...
זה
מופלא בעיניי, זה הכי עמוק ואמיתי שיש.
קשר דם
חזק.
איך
עושים את זה???
קודם
כל צריך לרצות את זה!
אז עוד
לפני שנולדו לנו הילדים, היתה לנו תמונה מאד ברורה בראש לאיזה כיוון אנחנו מכוונים
את התא המשפחתי והקשר שיירקם בין האחים.
אני
חושבת שהמודעות הגבוהה והחשיבות של הנושא הזה בשבילנו, גורמת לנו לדבר אותו המון
בכל מיני הזדמנויות, אולי אפילו כל הזדמנות שנקרית בדרכנו מתועלת לטובת יצירת
אחוות האחים בניהם,
אתן
כמה דוגמאות:
כבר
במהלך ההיריון של יעלה, כל הדיבור איתה כעוברית היה שהיא הבכורה שלנו, היא תהיה
אחות גדולה לאחיה...
עם כל
היריון נוסף, עוד רובד בקשר העתידי בניהם דובר בחלל הבית, נתנו לה ללטף את הבטן של
אמא, ללחוש לעובר מילים אוהבות ולהתרגש מציפייה אליו שיגיע.
יש גם
חלקים כספיים כמו לקנות מתנה מהתינוק שנולד לאחותו הגדולה ולבטא את האהבה שלו אליה...אבל
גם את החלק הטכני הזה אפשר לייקר מאד מאד ולהרים את התשורה הגשמית לרובד גבוה שנובע
מעומק הקשר.
והילדים
מרגישים שהאחווה בניהם היא ציפור הנפש שלנו, ההורים.
קודם
כל הקשר בניהם.
כל
בוקר שאנחנו מפזרים אותם לגנים, כל ילד שיורד מהאוטו זוכה לשלום ואיחולי יום טוב,
גם שהם עם האצבע תחובה עמוק בפה אני דורשת מהם: אחיך יוצא עכשיו לגן, תאחלי לו יום
טוב, תברכי אותו.
אני
דורשת מהם לפרגן אחד לשני ומספרת את הטוב שלהם לאחיהם: תראו איזה יופי, דוד קם יבש
הבוקר, איזה אלוף! איזה הרגשה נפלאה יש לו...והן מביטות בו בהערכה, הן שמחות
בשבילו, הם מבקשים שאני אכתוב להם פתקים לגן ומידי פעם אני כותבת אבל את הפתקים
האמיתיים, כל הדברים הטובים שהם עושים במהלך היום, אני מדגישה בקול ברחבי הבית,
שילמדו להעריך ולפרגן.
שיש
מריבה בבית בין האחים אנחנו שולחים אותם לחדר יחד שישלימו. מתוך תפיסה שהם בוגרים
וימצאו את הדרך להשלים בניהם ומתוך תפיסה יותר עמוקה, שלא ייתכן שהם רבים, כי הם
אחים...
יכול
להיות שיש כרגע אי הבנות או חילוקי דעות, ואפילו צרחות ומכות, אבל זה רק הרובד
החיצוני, בעומק הלב שלהם הם אוהבים אחד את השני ואת זה אנחנו רוצים להנכיח בבית,
"גם
אם אתם עכשיו רבים, תזכרו שאתם אחים אוהבים", משפט שנשמע הרבה...
כנ"ל
לגבי חברים, שהם רבים נשלח אותם להתפשר בניהם אבל החלק הנקודתי לאותו מריבה תמיד
יהיה מלווה ב"כל ישראל חברים", ואת עומק הקשר בניכם לכו עכשיו לגלות
ולמצוא פתרון לסכסוך, אבל תדעו שזה רק דבר נקודתי.
שיש
מריבה בין האחים וגם חברים נמצאים בבית, ופוגעים באח אחר, אני מזדעזעת, אין סיכוי
שאתם לא בשלום אחד עם השני, ואם אתם לא מצליחים כרגע, החבר ילך הביתה! עושה להם
בושות, אבל את השדר וסדרי העדיפויות שאני מצפה מהם הם קולטים היטב...
כל
מריבה תסתיים בדרישה מצידנו לחיבוק ונשיקה, אפילו שיעלה לא אוהבת נשיקות, השולם
באצבעות ואח"כ החיבוק שהם מוחצים אחד את השני משחרר מהם גלי צחוק שמוציאים
לאור את הבפנים שלהם, שיש בו אהבה ורצון גדול לקרבה והבנה.
הם
רוטנים על הבקשות שלנו לעזור לאפרת הקטנה לרוץ לשירותים, לעזור בחיפושים לאח שלא
מוצא את הנעליים שלו בבוקר, לאסוף את כל הבגדים המפוזרים לכביסה, גם את אלה שלא
שלהם אישית ועוד משימות שדורשות מהם הקרבה ומאמץ,
ואנחנו
מחייכים ומעודדים אותם,
כי
ברור לנו מה החשיבות של הפרטים האלה.
בשבילם,
שיהיו אכפתיים,
שילמדו
להקריב.
אני
חושבת שכבר עכשיו אנחנו מגדלים אותם להיות בני זוג טובים יותר.
הם
ישנים כולם באותו חדר, למרות שיש חדר פנוי נוסף עם ספפה נפתחת, ועל אף שיש בחדרם שלוש
מיטות, אחת לכל ילד, לילות רבים הם נכנסים לישון כולם באותה המיטה, מצטופפים תחת
שמיכת פוך אחת. זה לא שהחדר הפנוי לא קרץ ליעלה, היא ממש רוצה לעבור אליו, והסיבה
היחידה שהיא עדיין איתם זה כי גם בלילה, אחרי שאנחנו יוצאים מהחדר, משהו קורה שם בניהם,
צחוקים ודיבורים עד שהם נרדמים וזה חלק כ"כ משמעותי.
אני
חושבת שכל משפחה יכולה למצוא את דרכי הביטוי של יצירת הקשר הזה,
יותר
קל ליצור את זה מהבסיס ואח"כ לתחזק,
אבל זה
אף פעם לא מאוחר.
הרי עכשיו
הם בני ארבע ושש, אבל יש עוד חיים שלמים לפניהם,
הם
יוכלו לחיות אחד לצד השני ורק להחליף מידע יבש ותורנות מי ישמור עלינו בבית אבות
שנזקין,
והם גם
יכולים להיות חיים מלאים, שזורים באהבת האחים שלהם,
כאלה
שיחנכו את ילדיהם ונכדיהם, שהדבר הכי חשוב זה
משפחה.
לסרטון היוטיוב שהכנתי על נושא זה לחצי על הקישור:
איך ליצור קשר טוב וחזק בין האחים כבר מהגיל הקטן?