שהילד שלי קם רטוב,
אפילו שלקחתי אותו באמצע הלילה שלוש פעמים לשירותים,
אני יודעת שהוא נבוך
שהוא רצה לקום יבש
שהוא לא רצה שזה יקרה שוב,
זה לא נעים לו.
אני לא רוצה שהוא ירגיש אשם ולא רוצה לכעוס
אז משתדלת לקבל אותו בחיבוק ולהצטער איתו ששוב זה קרה
אני מבקשת ממנו ללכת לאמבטיה, להתפשט ולמלא לעצמו מים חמים ונעימים ולרחוץ עד שאתפנה אליו
כך הוא יודע שזו לא דרך להשיג תשומת לב אצל אמא
ושנינו יודעים שבאמת הוא לא רצה שזה יקרה.
ולפעמים שמתחשק לו אמבטיה בערב למרות שגם בבוקר הוא התקלח,
אני מאפשרת
כי אני רוצה שהוא ידע שלא צריך לפספס כדי "לזכות" במקלחת
לכולנו ברור שזה קרה בטעות וזה לא נעים. לא לו ולא לי, שצריכה לאוורר ולכבס את כל המצעים...
אז אני מדגישה לו שוב שאני תמיד אוהבת אותו ויודעת שהוא ילד יקר ויש לו יכולת איפוק נהדרת, ומשום מה הפעם ברח לו....
הוא מתנקה ומסתבן ויוצא עם ריח רענן וטוב, בוחר לו בגדים נקיים ומתלבש,
ומרגיש נעים ואהוב.
וזה בדיוק מה שאני רוצה שהוא ירגיש
ושאווירת הבוקר הרגועה שמשפיעה להם על כל היום, לא תופר
אז אין באמת סיבה לקבל אותו אחרת...
וטוב לי וטוב לו
ושוב איתכם,
בוקר טוב.
**********
מחקרים מלמדים שצורת ההתייחסות של ההורים לפספוס משפיעה מאד על נפש הפעוט והתפיסה שלו על עצמו.
ממליצה ממש להמשיך לקרוא ולהעשיר את הידע כדי להתייחס בצורה מושכלת לאירוע ולא מהבטן כפי שזה מפעיל אותנו.
להרחבה ממליצה לקרוא בynet: גמילה מחיתולים: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?
וגם: גמילה מחיתולים בשינה: להעיר את הילד לפיפי?
ולסיום ציטוט חשוב מהאתר של ד"ר טל: "פעמים רבות הסיבות להרטבת לילה משנית הן רגשיות. אירועים קשים יותר כמו גירושי הורים, מצב בטחוני רעוע, מצב בו הילד נפגע או היה עד לתאונה, פרידה ממושכת מהורה, מחלה או מוות במשפחה, כל אלה בהחלט יכולים להוביל להרטבה שניונית שמבטאת את הסטרס וחוסר השליטה שחווה הילד.
ילדים, גם צעירים מאוד, חווים סטרס. לעיתים ילדים עשויים לחוות סטרס לא רק בתגובה לאירוע שנראה למבוגרים קשה, אלא גם בתגובה לאירוע שהוא מהווה חלק משגרת החיים, למשל: מעבר דירה, הולדת אח, כניסה לגן חדש וכו', גם מצבים כאלה עשויים לגרום להרטבה משנית
כך או כך, באמצעות הרטבה פעמים רבות ילדים "מספרים" להוריהם שהם זקוקים לעזרה רגשית.
השפעות רגשיות של ההרטבה על הילד ועל ההורים
החוויה הרגשית של הילד ובני המשפחה סביב הרטבה, טעונה מאוד. ילד שחוזר להרטיב אחרי שכבר נגמל, יודע היטב כי הוא אינו עומד בציפיות.
זכור לו עד כמה שיבחו אותו ועד כמה שמחו ההורים בתהליך הגמילה, הוא מכיר היטב את הציפיות של ההורים והסביבה - "ילד גדול לא עושה פיפי במיטה".
כאשר הוא מרטיב, הוא "זוכה" לראות עד כמה הפעולה שעשה, כתוצאה מחוסר שליטה, כי "ברח לו", מטריחה את ההורים, מקשה עליהם, ומובילה לעוד ועוד כביסות, החלפות מצעים ובגדים בשעות לא רצויות וכו'.
כל אלה מובילים את הילד לתחושות בלבול, בושה, אכזבה, תסכול, חוסר אונים ואף לפגיעה בהערכה העצמית."
כל הורים יחליטו בסופו של דבר כיצד לנהוג ואיך ואם לטפל...
אבל חשוב לדעת כמה צורת ההתייחסות משפיעה על ילדכם.
ולפעמים כ"טיפול" עוזרים דברים פשוטים, אצלנו מבצע מדבקות ופרס לסיום סיים את סאגת ההרטבות...