תקראי שוב,
לידה היא לא אירוע רפואי היא אירוע של
קשר.
משפט מדויק ששמעתי השבוע מקולגה יקרה
למה הוא תפס אותי כל כך?
כמה כמה סיפורי לידה כואבים אני
שומעת...
לפעמים אישה מגיעה ללידה כאילו זו
בדיקת דם,
מה שצריך זה להגיש את הגוף לצוות
הרפואי שפשוט יבצע את הפרוצדורה המתאימה,
יום אחד זו בדיקת דם ויום אחר זו הוצאת תינוק מרחם.
אבל,
לידה היא סוג כל כך אחר של אירוע!!
היא אמנם מתרחשת בד"כ בתוך בית
רפואה, אבל במהותה היא כל כך לא כזו.
לידה היא אירוע של קשר.
של עומק הקשר בינך לבין עצמך, לבין
הגוף שלך,
בינך לבן הזוג שלך, שגם הוא שותף מלא
בתינוק הזו, שהרי אין היריון בלא איש ואישה.
קשר ותקשורת נכונה בינך לבין הצוות
הרפואי
בינך ובין השותף השלישי - רבונו של
עולם,
וכמובן - עם התינוק שלך.
קשר
בינך לבין עצמך
אמונה
בגוף שלך שיש לו את היכולת המופלאה להוציא את התינוק בריא ושלם.
הקשבה
לקולות שבתוכך ומה מרגיש לך הכי נכון,
את
היחידה שיודעת.
יודעת
מי הכי נכון לך שיהיה איתך בלידה,
יודעת
מי לא מתאים לך שינכח באירוע האינטימי הזה,
מה
נעים ונכון לך בכל רגע נתון,
הגוף מנחה אותנו איזה תנוחה מתאימה עכשיו ומתי התנוחה הזו כבר עשתה את שלה וצריך
להחליף
תנוחה, והאם מגע נעים לך ואיזה סוג מגע ומה משרה בך תחושת ביטחון...
אפשר להיעזר ולהתייעץ עם הסביבה הקרובה, אבל את היחידה שתדעי להחליט מבין שלל העצות
מה
את מאמצת לעצמך ומה ממש לא שייך ולא נכון לך.
להרחבה
על עבודה עם התת מודע כהכנה ללידה לחצי כאן
להרחבה
חשיבות של תכנית לידה לחצי כאן
להרחבה
על בניית סביבה מקדמת לידה לחצי כאן
הדרך הכי טובה לברר את הרצון שלך היא לקרוא כמה שיותר ולראות למה את מתחברת וממה
את מתרגשת שאת קוראת,
כמובן
ממליצה גם ללכת להכנה ללידה שתעניק לך ידע כלים וביטחון ביכולת הטבעית שלך ללדת
להרחבה
על למה בכלל צריך הכנה ללידה לחצי כאן
קשר
בינך לבן הזוג
שניכם
שותפים מלאים בתינוק הזה. הוא יצירת אהבה משותפת,
אמנם
כל אחד מבני הזוג חווה אחרת את ההיריון אבל נקודת הבסיס היא שזה לא אירוע ששייך רק
לאישה.
היריון
הוא עוד הזדמנות להעמקה של הקשר הזוגי מתוך אהבה ורצון לקרבה.
האישה
חווה בגופה את ההיריון, שינויים במצבי הרוח, הגוף שמשתנה חיצונית ולפעמים יש בזה קושי,
זו הזדמנות שלך לשתף בתחושות, במה משמח אותך, באיך את מרגישה, במה כן עושה לך נעים,
ומה כן משמח אותך.
האיש
שלך רוצה בטובתך, ובקרבתך. ולמרות שהוא לא נושא בגופו את כובד ההיריון,
גם
האבהות שלו היא דבר שנבנה ונוצר בתשעת חודשי ההיריון.
דיבור ושיח קשוב בניכם מייצר קרבה גדולה והרגשה של שותפות וצעידה ביחד בדרך אל הרגע בו
העובר יהפוך לתינוק ממש ויהפוך אתכם להורים, כן גם בפעם החמישית אתם נהפכים להורים,
משהו חדש נולד גם בכם.
שיתוף
יכול להיות בדברים קטנים, וגם ברצונות וחלומות.
דוגמא לשיתוף בציפיה ובחשש מהלא נודע
של אחרי הלידה:
"אתה יודע כמה אני חולמת על
הרגעים האלה שאחרי הלידה, וכמה חיכיתי להיות אמא,
אבל אני הולכת לישון הרבה פחות ולדאוג
ליצור קטן שתלוי בי באופן מוחלט,
אני לא יודעת מה השינויים האלה יעשו בי, ואיך אגיב ללילות רבים בלי שינה ולבכי מתמשך, אבל
תמיד תזכור שהרצון שלי הוא טוב ושאני מנסה להיות האמא הכי טובה שאני יכולה ושום דבר לא
מכוונה רעה"
כך אתם מתכוננים יחד לשינויים שהתינוק החדש ייצור בחייכם ולרצון האמיתי כ"כ "לעשות את זה
הכי טוב" ולהיתכנות שאולי יתגדלו בכם גם צדדים לא מושלמים, כמו עייפות וחוסר שינה, תגובות
לתינוק
מתבכיין ועוד.
קשר ותקשורת נכונה עם הצוות הרפואי
הצוות הרפואי מיומן לעזור לך ללדת בשלום. יש לו את הדרך שלו ולפעמים הדרך והאמונות שלך
טבעיות יותר, זכותך לקבל את מה שתבקשי.
להרחבה
על זכויותייך כיולדת לחצי כאן
אבל, חשוב לבקש זאת בנעימות, אם יש דברים מסוימים שחשובים לך, בקשי מהאיש שלך שידאג
לזה. והיי סמוכה ובטוחה שהצוות רוצה בטובתך ושאת בידיים טובות.
אפשרי לבקש בקבלה מיילדת מסוימת או סגנון מיילדת והצוות בד"כ שמח להיענות לבקשתך עד
כמה שאפשר.
ניתן
לבקש מיילדת בגישה כמה שיותר טבעית/ עם הרבה ניסיון/ אמפטית ביותר/ וכו'
ובמידה וציוותו לך מיילדת שאין בניכן כימיה, אפשר
לבקש להחליף.
מה שכן
חשוב זה ששאר המלווים יהיו אנשים שנעים לך איתם.
אם את
רוצה לקחת דולה מומלץ ממש ממש להיפגש קודם ולהכיר, כך הזרימה בחדר הלידה תהיה
מיטבית.
להרחבה
על למה לקחת דולה ואיך לבחור דולה מתאימה עבורך לחצי כאן
על
תקשורת בינך לבין רבונו של עולם
אני טיפוס הכי מעשי ותכלס משתמשת בכלים הכי פרקטיים כדי להתמודד עם הצירים ולקדם את
הלידה.
אז אצל
כל אחת הקשר בינה לבין רבוש"ע מתבטא אחרת,
יש
נשים שמשננות פסוק שגורם להם תחושה של קרבה ומתפללות על חולים ומצליחות להרפות
ולהתמסר לגמרי,
בעיניי
הכי חשוב זה הידיעה שאני עושה את ההשתדלות שלי ויש חלק שהוא לא בידיים שלי.
אני
מתפללת לצאת בידיים מלאות, ולחוות את החוויה הזו במלואה, ושאהיה כלי לגדל את הנשמה
הזו לייעוד שלה בעולם.
משאירה
את המקום האישי הזה לכל אחת ודרכה היא.
קשר עם
העובר
גם כאן,
זה לא משהו שמתחיל בלידה.
הלידה
היא רק עוד שלב.
העובר
נוצר מתוך קשר, מתוך אהבה גדולה. יש לו ציפייה בסיסית להיות קרוב ואהוב כל הזמן,
מחקרים
רבים מוכיחים את ההשפעה של מצבה הנפשי והפעולות שהאישה עושה גם על העובר שלה,
אישה
שמתעסקת בדברים שמשמחים אותה, שמעצימים אותה, התחושות האלה עוברות לעובר.
המראות
שאת רואה, תמונות של צדיקים, של דברים שמשמחים אותך, עוברות לעובר.
המגע
שלך. ושל אישך. כדאי ממש להניח יד על הבטן מתי שאת יכולה וללחוש מילות אהבה לקטני
שם בפנים, הוא מכיר ומזהה את הקול שלך ושל אבא שלו והדיבור איתו מעניק לו תחושה
שהוא אהוב.
הקולות
שאת שומעת, המוזיקה, הדיבור שלך, הכל הכל עובר לעובר,
את לא צריכה
להקריא לו ספרי שירה, עצם הדיבור הפשוט הוא הדבר החשוב.
אפשר
לספר לו מה את עושה ואיך את מרגישה, תוך כדי שאת עושה דברים, מכניסה מכונה, נוסעת
לעבודה, הולכת במסדרון בין פגישות, כל הזדמנות הכי פשוטה ויומיומית לקשר איתו.
גם בלידה
המחשבה עליו והרצון להיפגש יכולים להיות נוכחים בתודעה שלך ובדיבור:
"אני איתך אהוב שלי, אנחנו עוד מעט נפגש, אני כל כך מחכה כבר להריח אותך ולהניח אותך על
העור שלי, תמשיך להתאמץ ולדחוף למטה, כל מאמץ מצידך ומצידי מקרב את במפגש בנינו, גם
אני עושה עבודה גדולה כדי לייעל את הצירים והפתיחה כדי שהדרך החוצה תהיה פתוחה בפניך,
אהוב שלי אני כל
הזמן איתך, אמא אוהבת אותך"
שמעתי גם מנשים שנאלצו לבצע קיסרי חירום שהתודעה הזו שגם ככה אפשר ליצור עם העובר
קשר מאד עודדה אותן וחיברה אותן לעצמן, למרות שאולי היו להן תחושות קשות מאיך שהלידה
בסוף קרתה. בסוף לשניכם, לך ולעובר, לא קריטי איך זה קרה, קריטי יותר הביחד שלכם, גם אחרי
קיסרי אפשרי ורצוי להניח עליך את העובר, גם בנסיעה לחדר הניתוח אפשר לשדר לו במחשבות:
"אמא כאן איתך. הכל בסדר, אנחנו יחד, העיקר שתהיה בריא ושלם"
והעיקר
העיקר שאת תהיי בשמחה כי
גם הלידה שלך יכולה להיות אירוע מכונן שתהני לספר ולשחזר אותו שוב ושוב.
אירוע
של קשר